לגופנים האידיאוגרפיים והפיקטוגרפיים של שפות אסייתיות יש ערכות תווים גדולות עם אלפי תווים התומכות בדף קוד של שפה אחת. כדי לתמוך בערכות תווים גדולות אלו, יצרני המדפסות אימצו מערכת תווים כפולת-בתים (מקסימום 67840), במקום מערכת תווים של בית אחד, אשר כוללת 256 תווים לכל היותר, שבה נעשה שימוש בשפות לטיניות להתמודדות עם בעיה זו.
עם ההמצאה של Unicode, הגיעה היכולת לתמוך בכמה שפות באמצעות ערכת גופנים אחת. גופן Unicode תומך בנקודת קוד אחת או יותר (תוכל להתייחס אליהן כאל מפות תווים של דפי קוד) שהגישה אליהן נעשית באמצעות שיטה סטנדרטית הפותרת סתירות במיפוי תווים.
